תופעה מדאיגה: נשים כבויות שחיות בצמצום רגשי 

תופעה מדאיגה: נשים כבויות שחיות בצמצום רגשי  

שכלתנות קיצונית

המכנה המשותף המאפיין את מרבית הנשים הכבויות, אם לא את כולן, הוא שכלתנות קיצונית, הסתכלות מחושבת על החיים, חשדנות כלפי אנשים ותפיסת חיים מקובעת ומתובנתת הנקבעת "לפי הספר".

במקום להיות מופעלות על ידי תשוקות, חלומות, יצרים ושמחת חיים - נשים כבויות מופעלות בעיקר על ידי הראש. מה שמכתיב את כל המעשים שלהן הוא דאגה, פחד, זהירות, מחושבות ותועלתנות. עם כזאת תפיסה לא ניתן להגיע רחוק בחיים כי המנוע הפנימי, העמוק, היצרי, הרוחני והיצירתי פשוט אינו קיים עבורן וחסרונו מורגש. 

הכל לפי הספר

כשפועלים אך ורק על פי הספר - משהו קריטי חסר שם כל הזמן. גם אם פועלים נכון - זה לא באמת זה, כי משהו באווירה, בשמחה, באנרגיה - פשוט אינו שם. הפעולה נעשית אבל המוסיקה היא עקרה, ריקה, מדכאת. כתוצאה מכך, לתוך הפער הרגשי הקבוע שיש לנשים כבויות נכנס תסכול, מרירות, קמצנות, עייפות, פחדים, דאגות ותחושה של מסכנות וקורבנות.

נשים כבויות אינן נשים שמחות, אפילו אם הן נשים מצליחות ברמה הכלכלית או ברמת הקריירה והמשפחה עדיין הן אינן שמחות, עדיין הן אינן מאושרות, עדיין הן אינן ספונטיות וזורמות ועדיין אין להן את השמחה המתפרצת. הן אינן מסוגלות להגיע לרמה של זרימה והנאה של ממש כי השכל כל הזמן עוצר, כי הספר כל הזמן מכתיב, כי התועלתנות באה לפני כל מהלך שהוא רגשי, נדיב, יצירתי וכייפי. התוצאה הסופית היא דיכאון סמוי, התנהגות מאולצת ותחושה תמידית ששום דבר אינו מספיק טוב.  

אין שמחת חיים אמיתית

כשאין שמחת חיים אמיתית אלא רק חובה - התוצאה היא תיאבון מיני נמוך, שמחת חיים מוגבלת, קושי לשמוח וליצור חוש הומור, יחסים קורקטיים ולא יחסים חמים, יצירתיות אפסית, ספונטניות נמוכה, רמת אנרגיה בתחתית ומצב בריאותי בעייתי.

הבסיס הכי קריטי והכי חשוב לחיים הוא שמחת חיים. אין דבר יותר חשוב מאשר ליזום, ליצור, להניע, לפעול ולהגשים את החיים ברמה התת-הכרתית, ברמה הבלתי מחושבת, בצורה שבה הדברים פשוט קורים במקום להיות מתוכננים מראש לפרטי פרטים. את הרמה הזאת לנשים כבויות אין. 

התוצאה: חופש הפעולה מוגבל וכושר הפעולה מצוצמם

נשים כבויות הן נשים שחסרה להם תשוקה למה שהן עושות ולחיים עצמם. גם אם יש להם ילדים, גם אם יש להם הכנסות, גם אם יש להם קריירה - זה תמיד נשאר ברמה של חופש פעולה מוגבל, כושר פעולה מצומצם, חוסר עניין עמוק במה שהן עושות וחוסר יכולת למצוא משמעות עמוקה בשום דבר שהן יוצרות בחיים שלהם.

שעמום, ריקנות ופאסיביות אינם מתכון טוב לחיים. במקום לכבות את המנוע היצרי והיצירתי - נשים כבויות יכולות לעורר מחדש את המנוע הפנימי ולבצע שינוי בחיים שלהם, שבו השכל יתפוס מקום קצת פחות חשוב ומרכזי ואילו הבטן תתחיל לתפוס מקום יותר משפיע.

וטיפ לסיום: ניתן לשלב בין שכל לבטן. מתן עדיפות מוחלטת לראש ולשכל הופכת כל אישה לאישה כבויה, מרוקנת, פאסיבית, מבוהלת וחסרת שמחת חיים אמיתית. הקסם, החיוך, האווירה וההפתעה בחיים נובעים משילוב נכון בין השכל לבטן.